24.10.2020
סיפור חייו של רייר רודולף

סיפור חייו של רייר רודולף

ארץ מוצא: בלרוסיה

שנת לידה: 1921

גיל: 91

שנת עלייה: 1990

 

בדיחה:

הגיע יהודי לרב, ואמר לו קניתי שור עבור הפרה שלי בפרוטות שהיו בכיסי. השור שלי מביא לפרה דשא לאכול, מלטף אותה ומחייך לה ושום דבר לא עוזר. הרב שואל את היהודי: "איפה קנית את הפרה שלך? במינסק?"  היהודי שואל בחזרה את הרב: "איך ידעת?" עונה הרב: "כי גם אשתי משם".

 

טרם הגעתי ארצה:

נולדתי בתאריך 12.04.1921 בעיר בוריסוב, בלרוסיה. משפחתי הייתה ענייה מאוד. אבי, סלומון היה ברזלן ואימי, אליזבטה, הייתה עקרת בית. הייתי הבן השלישי במשפחה בת 5 ילדים. בשל העוני הקשה, נאלצתי לעזור למשפחה בפרנסת הבית, ולכן סיימתי רק 8 שנות לימוד.

בשנת 1940 גויסתי לצבא, בתפקיד "טנקיסט". נלחמתי בחזיתות רבות, נחשבתי לגיבור מלחמה, אך נשמתי כאבה – "היכן הוריי, מה שלום אחיי ואחיותיי?". שאלתי את עצמי האם הצליחו להימלט מהגרמנים.

סיפור חייו של רייר רודולף | אתגר סיעודבאותו זמן, לא ידעתי שהפכתי יתום, ולא נותר לי איש בעולם. הוריי ואחי נהרגו בגטו, ואחי, אנטולי, נלקח בשבי הגרמנים ולא ידוע לי עד היום מה עלה בגורלו.
אושפזתי בביה"ח לחיילים בעיר נובוסיבירסק, סבלתי מפצעים רבים ואף חוויתי הלם קרב, תהיתי מהיכן אאזור כוחות לעבור את הצרות שפוקדות אותי. נכנסתי לדיכאון עמוק, וחשתי כי לא נותר טעם לחיי.
בחור מוסלמי בשם אשור, ממש הציל את נפשי כאשר הזמין אותי לגור עם משפחתו בקירגיזיה. אימו ובני משפחתו תמכו בי ונתנו לי כוחות נפשיים על מנת שאוכל להמשיך בחיי. עבדתי יום ולילה כתעמלן בחירות וגם כתומך בילדים יתומים שהגיעו מאוקראינה.
ב- 1944 הגיעה ההודעה שהגרמנים גורשו מבלרוסיה, לא חשבתי לרגע ושבתי לעיר הולדתי. מצאתי עבודה כרכז כ"א במפעל המקומי, שם נשארתי שנים רבות.
באחד הבקרים בדרכי לעבודה, נפגשתי עם חברה ישנה לכיתתי בביה"ס היסודי, אניה שמה. על ידה עמדה נסיכה מהאגדות, אחותה הקטנה, פאינה. לא זיהיתי אותה, כיוון ששנים רבות לא ראיתיה. רק מבט אחד היה מספיק כדי להבין – זה הגורל שלי, זה האושר שלי, זאת האהבה שלי.
ב – 20.09.1944 נישאנו בחתונה צנועה. חיינו, עבדנו והבאנו לעולם 3 ילדים- ליזה, יעקב וסופיה. גידלנו אותם באהבה, וחשבנו שלא יהיה סוף לאושר, אך בשנת 1980 נפטרה אשתי, פאינה. האור בעיניי כבה. רק אהבת ילדיי מנעה ממני ללכת אחרי אשתי. בכיתי חמש שנים תמימות.
עם הזמן הגעתי להבנה, ש"לא טוב היות האדם לבדו". באחד הימים הגעתי לטיפול אצל רופאת שיניים צעירה שגידלה לבדה שני ילדים, ילנה שמה. גם היא בכתה ללא הרף אחר בעלה שנפטר. מצאנו נחמה בצער המשותף, ואט אט התקרבנו והתאהבנו. הקמנו משפחה חדשה שקיימת כבר 25 שנים.

סיפור העלייה שלי והחיים בארץ:

בשנת 1986 התרחש אסון צ'רנוביל הגדול, לכל מי שהיה באזור חיכו צרות ומחלות. היו לנו 5 ילדים וכולם החליטו לעלות ארצה.

ילנה ואני התרגלנו לחיים בבלרוסיה ועדיין לא היינו מוכנים לעלייה. באחד הימים בשנת 1990 עלה שמי כמועמד לקבלת אות הצטיינות בעבודה. למרות היותי עובד טוב, מנעו זאת ממני בשל היותי יהודי. גילוי האנטישמיות הזה שהופנה כלפיי היה ה"קש ששבר את גב הגמל". צדק אנשטיין הגאון שאמר: "יהודי זה מוח, השכלה, אינטליגנציה והצלחה, כל המעלות האלה מזמינות קנאה, והקנאה מזמינה שנאה והשפלה".

ב- 20.08.1990 הגענו לאדמת הקודש. היה לנו קשה, כמו לכל העולים החדשים, אך קיבלנו עזרה מילדנו, וחברינו. התמקמנו במגדל העמק.

גם בארץ לא יכולתי לשבת בחוסר מעש, הייתי הראשון בעיר שהקים את ארגון הווטרנים, שם התנדבתי 8 שנים. ערכתי את טכס הניצחון על גרמניה הנאצית במגדל העמק בשנת 1991. הקמתי קבוצת מתנדבים לאיסוף תרומות, והוקמה האנדרטה הראשונה בעיר עם שמות הנספים במלחמה. זכיתי לשבחים  רבים מראש העיר דאז, מר שאול עמור ז"ל.

היום אני פנסיונר, אני נושא עימי 35 מדליות מהמלחמה. ב- 12.04.2011, חגגתי עם אשתי, ילדיי נכדיי וניניי במסעדה, יום הולדת 90. אושר גדול לשבת עם כל בני משפחתי בשולחן אחד. הרגע הזה שווה את כל הסבל והקשיים שחוויתי כל חיי.

 

סיפור חייו של רייר רודולף | אתגר סיעוד

 

מסר לחיים:

להיות אופטימי ועם הפנים למחר, והגורל כבר יסדר עבורך את השאר.