23.10.2020
סיפור חייו של לב מורביץ' ז"ל

סיפור חייו של לב מורביץ' ז"ל

ארץ מוצא: אוזבקיסטן
שנת לידה: 1928
שנת עלייה: 1990

 

בדיחה:
חקלאי אחד מגיע לרב על מנת לקבל עצתו. החקלאי מספר לרב שכל הזמן התרנגולות אותן הוא מגדל מתות. הרב פוקד על החקלאי לקחת 4 שקיות מים ולפזרן בארבעת פינות הלול. החקלאי עושה כמצוות הרב. למחרת בבוקר הוא נתקל בתרנגולת מתה נוספת. שוב הגיע לרב על מנת שיעוץ לו עצה. הרב אומר לו לפזר מלח בארבע פינות הלול.לאחר שפיזר מלח, שוב מוצא החקלאי תרנגולת מתה בלול. פונה החקלאי לרב בפעם השלישית, ושואל אותו: "יש לך עצה נוספת לתת לי?".  עונה לו הרב: "יש לי עוד עצות רבות, השאלה כמה תרנגולות נותרו לך?".

 

טרם הגעתי ארצה:
"מי יכול לענות על השאלה: איזה זוועות יכול אדם לשרוד, עד כמה הוא יכול לספוג ולא להישבר?"
נולדתי בשנת 1928, בעיר קוקנד באוזבקיסטן, מקום חם ועשיר ביבול.  האנשים בעיר בה נולדתי היו טובים וחברותיים. היינו 6 ילדים. אימי ,ברטה, הייתה עקרת בית ואבי, חצקל, תפר כובעים. כל השכנים קראו לו "אוסטו" בתרגום- "מקצועי" וכולם רצו לתפור את כובעם רק אצלו.
חיינו ללא דאגות כלכליות, אני וכל אחיי רכשנו השכלה.
לא ציפינו לצרה הגדולה שפקדה את משפחתנו: את אבי הגלו לסיביר בהאשמות שווא, הוא לא שב משם לעולם. אימי טבעה בנהר בסמוך לביתנו. אחיי פנו לכיוונים שונים וחיפשו אחר גורל טוב יותר. אני נשארתי עם אחותי הבכורה, מוסיה.
בערבים הייתי הולך לבכות אצל שכני המבוגר, סבא חביב. התרגשתי לשמע ניגוני החליל של סבא חביב, ולמדתי לנגן בו אף בעצמי.
יום אחד מוסיה הודיעה לי שהיא עוזבת ושעליי לחיות בבית יתומים. כאשר שמע על כך סבא חביב, הוא סרב ושלח אותי בשנת 1941 , ללמוד בביה"ס צבאי למוזיקה במוסקבה. בדיוק התחילה המלחמה. כל תלמידי ביה"ס ואני ביניהם נשלחנו לחפור תעלות. חלשים מרעב עבדנו לצד המבוגרים. עבדנו יום וליל בשארית כוחותינו. כך אני, ילד בן 13 סייעתי להשגת הניצחון במלחמה.
בשעות המנוחה שלנו, ניגנו בלהקה שליוותה חיילים שהחלימו מפציעות בחזרה לחזית.  הפכתי "לבן המאומץ" של הגדוד וכולם אהבו אותי.
ב- 09.05.1945 נסעתי לעיר לבוב באוקראינה, שם שמעתי על הניצחון והתרגשתי מאוד. בתום המלחמה התגייסתי לצבא, ושירתתי כנגן בגדוד מוזיקלי כשש עשרה שנים. קיבלתי 18 מדליות לאות הוקרה על שירותי הצבאי.
זכיתי בתחרות מוזיקה מפורסמת ש"סללה עבורי את הדרך" לעבוד כנגן להקה בתיאטרון אופרה בלבוב. שם נפגשתי עם זמרת צעירה ויפיפייה, נינה, לאחר תקופה קצרה נישאנו, ונולד בנינו, איגור.
מטעם העבודה התחלתי בלימודי המשפטים. בתקופה זאת המדינה שיבצה אותנו למקומות עבודה ללא אפשרות בחירה, ועם סיום לימודיי נשלחתי צפונה. אשתי לא רצתה לעזוב את עבודתה כזמרת אופרה. 16 שנים ארוכות נחצה ליבי בין מקור פרנסתי למקום מגורי משפחתי. לצערי, אשתי נפטרה באופן פתאומי. רק אז שבתי לבני שנותר לבדו.
בני גדל, פגש את אהובת נפשו והתחתן, נולד לי נכד בשם אולג. ושוב צרות: בני נהרג בתאונה קשה וכלתי לא עמדה בכאב הנפשי ועזבה. שוב אלוקים בדק את גבולות היכולת שלי.
מיד הבנתי שגורל הנכד שלי נתון בידיי.

 

סיפור העלייה שלי והחיים בארץ:
חיי היהודים בברית המועצות הפכו קשים, קללות וגילויי אנטישמיות הופנו כלפינו מידי יום. החלטתי לעלות עם נכדי, אולג, לארץ ישראל.
התקבלנו בצורה יפה וחמה בארץ. התאהבנו במולדת ואנו מרגישים חלק בלתי נפרד מארץ ישראל.
נכדי, אולג, עילוי של ממש, ניצח בתחרויות בינלאומיות לפסנתרנים, וגרף פרסים רבים. אלון – אולג קיבל תעודת הערכה מראש העיר, מר אלי ברדה. כיום הוא משרת כקצין בצבא הגנה לישראל. אני שנתתי לנכדי 22 שנים מחיי מחכה לו בכל יום חמישי בבית.

<img alt="סיפור חייו של לב מורביץ' ז" ל="" |="" אתגר="" סיעוד"="" data-cke-saved-src="/media/images/%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A5%204(1).jpg" src="/media/images/%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A5%204(1).jpg" style="width: 300px; height: 217px;">

מסר לחיים:
לא להתייאש, גם מהמצבים הקשים ביותר ניתן להתרומם ולהמשיך הלאה. החיים יזמנו לנו חוויות טובות.