25.09.2020
27.01.2013 - להיות מטפלת

27.01.2013 - להיות מטפלת

על רצפת החדר, ראיתי ציור נטול פופולאריות של מטפלת בקשישים, ונעצבתי מהתפיסה השגויה שהוצמדה למקצוע המטפלת הסיעודית.

 

מיד נזכרתי בסיפור "כך ולא כך" שאני נוהגת להקריא לילדי כמעט מידי ערב.

בסיפור מתקנת ילדה קטנה את אביה שיוצר שגיאות מכוונות בציורים שהוא מצייר עבורה.

בשלב מסוים האב נקרא לעיסוקיו, והילדה הקטנה מציירת תמונה מתוקנת בעצמה.

הסיפור מסתיים בעמוד חלק, בו נוכל לצייר כולנו ציור נפלא, למען ילמדו המבוגרים איך לצייר.

 

 על דמותה של המטפלת עליי לומר "כך ולא כך":

 

המטפלת הסיעודית אותה אנו מעסיקים בכבוד היא איננה אישה קשת יום, זעופת פנים וחמורת סבר, שחייה אילצו אותה לעבוד בעבודה נחותה.

היא גם איננה מהווה עול על הקשיש ובני משפחתו, ובטח לא שוטחת את סיפור חייה, מכאוביה ושלל צרותיה בפניו של הקשיש.

נתקלתי גם בטיפוסים מהסוג הזה, אך עבודתן בחברת אתגר סיעוד לא "האריכה ימים".

 

להיות מטפלת בקשישים זה אומר לחוות חוויה פסיכולוגית מעצימה-

 

פעמים רבות, יש בחיבור שבין המטפלת לקשיש אלמנט פנימי חזק שגורם למטפלת לסעוד את הקשיש ובכך לממש את הצורך הלא מודע בדאגה להוריה. רבות מהמטפלות "מלבישות" על האדם הקשיש את אהבתן הבלתי ממומשת להוריהם המזדקנים או לאלו שאינם עוד עימנו.

גם קשיש שילדיו עסוקים בטרדות היומיום, יראה במטפלת בת משפחה של ממש.

מניסיוני ככל שהמנטאליות של המטפלת הסיעודית והקשיש דומה, כך תיווצר חוויה פסיכולוגית מעצימה ומחזקת לשני הצדדים.

 

להיות מטפלת בקשישים זה אומר להתפרנס בכבוד-

 

כולנו רוצים לספק חינוך טוב לילדנו ולהרוויח את לחמנו ביושר. ברשימת הדרישות ממקום עבודה יש גם פן כלכלי.

המדינה שלנו דואגת בקושי רב, לשכבות החלשות, נכים ומוגבלים.

אדם כשיר פיזית ונפשית לעבודה, שבוחר לא לקחת חלק במעגל העבודה, פוגע בסיכוייהם של אלה הזקוקים באמת לסיוע לקבלו. להיות נתמך סעד, משמע פגיעה בעצמך, ופגיעה במעגלים הקרובים אליך.

יהיה זה אך נכון לצאת מהפיג'מה, והשמיכה החמה, להשתלב בשוק העבודה, ולא להפוך נטל על המדינה או על המשפחה המורחבת.

השמיכה החמה מבלבלת מאוד, מי שמתכסה בה לאורך זמן, יסבול בהכרח מתחושת חוסר חיוניות וניוון.

 

להיות מטפלת בקשישים זה אומר "לשלוח את לחמי על פני המים כי ברבות הימים אמצאהו"-

 

עוד מהיותי ילדה הרהרתי בזמניות שלנו כאן. אבא שלי איש צנוע ומיוחד, דמות מכוונת כמעט שבשתיקה, לימד אותי לדבוק בטוב. בילדותי נהג לומר לי מפעם לפעם בטון בטוח ושלו: "היי טובה".

בעוד מספר ימים אהיה בת 32, אבי מתקרב לגיל 70. אבי אינו חושש מהזקנה אני חושבת שזה קשור לאמונתו בכך שאנו חיים ב"מסדרון מואר" בהשגחה עליונה. 

בדבריו של אבי לא הייתה התניה. אני פרשתי: היי טובה ללא תנאי, ללא ציפייה. אין כאן הבטחה, אלא אמונה שבמסדרון הזה מי שדואג היום לחלש, יוענק לו בעתיד טוב כגמולו.

 

למעשה המטפלת הסיעודית, עבודתה קודש היא. אם נמסגר מחדש את התפיסה השגויה הרווחת של מקצוע המטפלת, "ננקה" טעויות נפוצות, ונצייר תמונה מתוקנת בעצמנו, אנו נגלה על העמוד החלק שלנו חן וחסד. הנתינה לחלש ולנזקק, איננה גמילות חסדים, אם כי חסד טהור.

 

"כך ולא כך" ניתן לנו דף חלק. מי שיוצר שגיאות מכוונות נקרא לעיסוקיו. בואו נצייר כולנו ציור נפלא... כמעט כמו עבודת המטפלת.